גזר הדין של זה שזרק נעל על ביניש נשיאת בית המשפט העליון

גזר הדין בערעור של פנחס כהן שזרק נעל על נשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת דורית ביניש

 

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
בפני כב' השופטת מוסיה ארד – נשיאה         כב' השופט יעקב צבן – סגן נשיא         כב' השופט משה סובל	ע"פ 11488-08-10 16 נובמבר 2010

המערער	פנחס כהן ע"י ב"כ עו"ד דוד ונטורה
נגד
המשיבה	מדינת ישראל ע"י עו"ד יובל קפלינסקי מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

פסק דין

כללי

1.     ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בגזר דין של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא שמעון פיינברג).

המערער הורשע בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; זילות בית משפט, עבירה לפי סעיף 255 לחוק העונשין, ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים החל מיום מעצרו ומאסר על תנאי לתקופה של שנה.

הערעור כוון תחילה כלפי הכרעת הדין וגזר הדין, אך במעמד הדיון בערעור חזר בו המערער מהערעור ככל שהוא נוגע להכרעת הדין וטען לעניין העונש בלבד.   

כתב האישום

2.     על פי האמור בכתב האישום שבו הורשע המערער, הגיע המערער ביום 27.1.10 לאולם דיונים בבית המשפט העליון, שבו התקיים באותה עת דיון בראשות כב' נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. המערער התיישב באולם, ולאחר מכן קם לפתע ממקומו, והשליך לעבר הנשיאה ביניש את אחת מנעליו, תוך שהוא צועק לעברה "מושחתת, הרסת לי את החיים". הנעל פגעה בראשה של הנשיאה, בסמוך לעינה השמאלית. כתוצאה מכך נפלה הנשיאה על הארץ, משקפיה נשברו, נגרמו לה חבלות במצחה ובאפה והיא דיממה מאפה.

ההליך בעניין העונש בבית משפט קמא

3.     בבית משפט קמא טענה המשיבה כי המערער אמנם הודה בחלק מרכיבי העבירות שבהן הואשם, אך לא לקח אחריות מלאה על מעשיו ולא חסך זמן שיפוטי. עוד נטען כי המערער הורשע בכך שפגע פגיעה פיזית בנשיאת בית המשפט העליון, אחד מסמלי השלטון במדינת ישראל, וכי עשה כן במהלך דיון משפטי. לדברי באת כוח המשיבה, המערער, שביצע את מעשיו חרף אבטחה שהייתה במקום, וחרף העובדה שבאותה עת היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, הוכיח בכך כי אין לו מורא מפני החוק. כמו כן, למערער עבר פלילי הכולל מספר עבירות אלימות, שבוצעו לאורך מספר עשורים, דבר המעיד אף הוא על מסוכנותו ועל כך שבמקרה הנוכחי, בניגוד לעבר, יש למצות עימו את הדין. באת כוח המשיבה הוסיפה כי מיצוי הדין עם המערער נדרש גם על מנת להרתיע אחרים מפני ביצוע מעשים דומים, וזאת, נוכח קיומה והתגברותה של תופעת הפגיעה באנשי ציבור.

לתמיכה בטענותיה הפנתה באת כוח המשיבה למספר פסקי דין שבהם נגזרו עונשים שנעו בין 4 חודשי מאסר בפועל ל- 14 חודשי מאסר בפועל על נאשמים שהורשעו באיום על שופטים.

לבסוף טענה המשיבה כי אין חולק כי למערער נסיבות אישיות קשות. עם זאת, לדבריה, בכך אין כדי לייתר את הצורך להרתיע את המערער ואחרים מפני ביצוע מעשים דומים כלפי שופטים.

נוכח זאת, ביקשה באת כוח המשיבה להשית על המערער עונש שלא יפחת מ- 3 שנות מאסר בפועל.

4.     המערער העיד לעניין העונש ואף העיד עדים נוספים לעניין זה.

עדות המערער נסבה בעיקר סביב האירועים שהובילו אותו, לטענתו, לביצוע העבירות נשוא כתב האישום. בכלל זה פירט המערער בהרחבה את תולדותיו של סכסוך חריף שניטש מזה זמן רב בינו לבין גרושתו. לדבריו, סכסוך זה, שהיבטים שונים שלו התבררו בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כמו גם החלטות שגויות, לגישתו, שהתקבלו בעניין על ידי השופט שדן בעניינו, בצירוף התנהלות בלתי מקצועית מצד עורכי דין שייצגו אותו בהליכים אלה, הביאו אותו למצב כלכלי, אישי ונפשי קשה ביותר. מצב זה, שכלל, בין היתר, נתק משניים מילדיו ומנכדיו, הוא שהוביל אותו למצב של חוסר אונים ולביצוע המעשים שבהם הורשע.    

שניים מחבריו של המערער העידו על ההשקעה הרבה שהשקיע המערער בחינוך ילדיו ועל העזרה הרבה שהושיט לאחד מהם, שנאלץ להתמודד עם מחלת הסרטן.

בנוסף, העיד אחד מבניו של המערער על הקשיים הרבים מהם סובלת משפחת המערער. בנו של המערער אף שלח מכתב לנשיאה ביניש (שהוגש כמוצג מטעם המערער), שבו התנצל בשם אביו על מעשיו ותיאר את מצבו הקשה של האב ומשפחתו.

מטעם המערער הוגשו גם מספר מוצגים הנוגעים להליך האמור בבית המשפט לענייני משפחה. בין היתר הוגש תסקיר שנערך בעניין שניים מילדיו של המערער, שממנו ניתן ללמוד על הפגיעה שנגרמה לילדיו כתוצאה ממעורבותם בסכסוך בינו לבין גרושתו. בנוסף, הוגשו מסמכים המעידים על הטיפול המסור שהעניקו המערער ובנו לקרובת משפחתם שסבלה מבעיות רפואיות קשות. 

לאחר דברים אלה טען הסנגור כי את מעשי המערער, חמורים ככל שיהיו, יש לבחון על רקע דברי המערער, המעידים על מצבו הקשה בעת ביצוע המעשים ועל אוזלת יד המערכת בטיפול בעניינו. כמו כן, יש לבחון את המעשים על רקע התנהלותו הבעייתית, לדבריו, של השופט בבית משפט למשפחה. הסנגור הוסיף כי העונש שמבקשת המשיבה להשית על המערער הוא חסר תקדים. לעניין זה הפנה הסנגור לת.פ 2359/04 מדינת ישראל נגד אזולאי (להלן – פסק דין אזולאי), שבו גזר בית משפט השלום בראשון לציון עונש של 8 חודשי מאסר בפועל על נאשם שניסה להשליך את דוכן העדים על שופט. לבסוף הפנה הסנגור לכך שהמערער עצור מאז חודש ינואר 2010 וביקש כי בית המשפט יסתפק בתקופה זו.

5.     גזר הדין של בית משפט קמא:

בגזר דינו ציין בית משפט קמא כי התרשמותו היא שלמערער נעשה משפט צדק בבית המשפט לענייני משפחה וכי בטענות המערער בנוגע להליכים המשפטיים שבהם היה מעורב אין כדי להפחית מחומרת התקיפה הבוטה שביצע. מדובר במעשה חמור מכמה היבטים. ראשית, התקיפה תוכננה מראש ובוצעה כלפי מי שעומדת בראש המערכת המשפטית, במהלך דיון באולם בית המשפט, דבר שהוא בגדר קריאת תגר על המערכת המשפטית כולה. "מדובר בזילות בית המשפט בדרגה הגבוהה ביותר. המחוקק קבע עונש מקסימום של 3 שנות מאסר בגין עבירה זו, ויש לשוות עונש מירבי זה לנגד עינינו בבואנו לגזור את הדין במקרה הנדון". בנוסף, מדובר בפגיעה גופנית בנשיאה ובפגיעה בכבודה.

צוין כי למערער עבר פלילי הכולל 8 הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות אלימות, וכי העבירות שבביצוען הורשע המערער במקרה הנוכחי בוצעו בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי כתוצאה מעבירת איומים שבביצועה הורשע בשנת 2007, דבר המעיד כי המערער אינו נרתע מאימת הדין. יתרה מכך, המערער אמנם הודה ברכיבים מסוימים בעבירות שביצע, אך כפר באחרים. כמו כן, המערער אמנם הביע צער על הפגיעה בנשיאה, אך לא הביע חרטה כנה על מעשיו, ואף התעקש לזמן את הנשיאה לעדות על מנת להביכה עוד יותר. בנוסף, המערער אמנם העיד עדים שסיפרו על מעשי חסד שעשה עם אדם שסבל ממחלה קשה, אך נסיבה זו, כמו גם נסיבות אחרות לקולא שלהן טען המערער, מתגמדות נוכח חומרת העבירות שבביצוען הורשע.    

אשר לרמת הענישה, הודגש כי מעשיו של המערער חמורים יותר מהמעשים שנידונו בפסקי הדין שאליהם הפנתה באת כוח המשיבה, שכן המערער לא הסתפק בעלבונות ואיומים. עוד קבע בית משפט קמא כי יש לאבחן את פסק הדין האמור בעניין אזולאי מהמקרה שלפניו, שכן בעניין אזולאי דובר בעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון, שכלל הודאה מצד הנאשם ושהביא בחשבון את העובדה שהנאשם כבר נתון במאסר בגין הרשעה אחרת. כמו כן, בעניין אזולאי דובר במעשה אלימות שבוצע כתגובה ספונטנית לגזר דין שהוקרא בפני הנאשם. 

לבסוף ציין בית משפט קמא כי "אסור שמקרה שכזה או דומה לו יחזור על עצמו. העונש חייב למלא את הייעוד של ההרתעה האישית כלפי הנאשם שבפנינו וגם את הייעוד של ההרתעה הציבורית למען יראו וייראו".

         

הערעור

6.     בכתב הערעור חזר המערער על תיאור הסכסוך האמור בינו לבין גרושתו, על תיאור העוולות שנגרמו לו, לטענתו, על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ועל תיאור המצב הקשה שאליו נקלע, לדבריו, כתוצאה ממאורעות אלה.

לטענת המערער, העונש שנגזר עליו "חורג מכל פרופורציה בחומרתו". לעניין זה טען הסנגור כי הטלת עונש חמור יתר על המידה על המערער תביא למצב שבו יסבור הציבור כי בית המשפט בא עימו חשבון על כך שפגע באחד משופטיו. כמו כן, לטענת המערער, בית משפט קמא לא ייחס משקל לנסיבות החריגות שהביאו את המערער לבצע את המעשים שבביצועם הורשע. עוד טען המערער כי "עברו הפלילי ברובו הוא רחוק ואילו עברו הפלילי הקרוב כולו תוצאה של אותה התדיינות מול בית המשפט לענייני משפחה...".    

7.     בדיון לפנינו טען הסנגור כי אין חולק על חומרת מעשיו של המערער. עם זאת, לדבריו, היה מקום להביא בחשבון כי המערער פעל כפי שפעל מתוך תחושה של חוסר אונים ומתוך מחשבה שנדרס על ידי המערכת וכי אין המערער דומה למי שביצע עבירה ממניעים אופורטוניסטיים. עוד טען הסנגור כי אין בסיס לקביעת בית משפט קמא לפיה למערער נעשה צדק בבית המשפט לענייני משפחה וכן כי לא היה מקום לשקול כנסיבה לחומרה בגזר הדין את התעקשותו להעיד את הנשיאה, שהייתה רשומה כעדת תביעה בתיק. לבסוף חזר הסנגור על טענתו לפיה העונש שהוטל על המערער חורג מרף הענישה הנוהג והוסיף כי על בית המשפט להראות כי ביכולתו לגלות רחמים גם כלפי מי שפגע בו.

8.     בא כוח המשיבה מצדו ציין, כבר בתחילת דבריו, כי עמדת המשיבה היא כי יש מקום להקלה בעונשו של המערער. לדבריו, קביעותיו של בית משפט קמא לגבי חומרת מעשהו של המערער נכונות, כך שהמערער, גם נוכח עברו הפלילי, ראוי לעונש של מאסר בפועל, שיהיה "ממושך, כואב, אפקטיבי, מרתיע ומגונן". עם זאת, בא כוח המשיבה ציין כי עברו הפלילי של המערער הוא ברובו ישן, כי אף עונש נמוך יותר משלוש שנות מאסר יכול שיהיו לו התכונות שנמנו לעיל וכי עונש מעין זה "לא יהיה בגדר עונש קל יותר כי אם עונש כבד פחות".

דיון והכרעה

9.     לאחר עיון בחומר הרלוונטי ושקילת עמדות הצדדים, החלטנו לקבל את הערעור ולהקל במידה מסוימת בעונשו של המערער.

10. המעשה שביצע המערער אכן מופלג בחומרתו. מדובר באירוע אלימות שכוון נגד נשיאת בית המשפט העליון במהלך דיון בבית משפט. הפגיעה כוונה אל ראש הרשות השופטת שהיא אחת מרשויות השלטון במשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. חומרת המעשה נעוצה גם באלימות שבה הוא בוצע וכן בזילות החמורה של בית המשפט. כמו כן, אירוע האלימות הנידון מצטרף לגל האלימות הגואה בחברה ומחייב ענישה ממשית, חמורה ומרתיעה. לפיכך, תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא אשר ראה לנכון להטיל על המערער עונש של מאסר ממושך.  

11. עם זאת, כפי שאמר בהגינות בא כוח המשיבה, גם עונש מאסר בפועל מופחת מהעונש המירבי הקבוע בחוק, עונה על מטרות הענישה במקרה הנידון. כמו כן, העבר הפלילי של המערער פורט אמנם בגזר דינו של בית משפט קמא תוך ציון מספר ההרשעות הקודמות אך לא הובהר בו כי מדובר בעיקר בהרשעות ישנות.

12. בנוסף, העונש שהוטל על המערער הוא עונש חמור ביחס לענישה הנוהגת בעבירות שבביצוען הורשע המערער ובעבירות של תקיפת עובדי ציבור בכלל ושופטים בפרט. זאת, אף אם נביא בחשבון את מאפייניו הייחודיים של המקרה הנוכחי.

בע"פ 711/86 מויאל נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון עונש של 12 חודשי מאסר בפועל שהוטל על נאשם שהורשע בהשלכת ספר לעבר שופטת שגזרה את דינו (הספר פגע בראשה של השופטת).

בע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון עונש של שנתיים מאסר בפועל (בצירוף מאסר על תנאי) שנגזר על נאשם שהורשע בכך שארב לאחד מהדיינים בבית הדין הרבני האזורי שנתנו פסק דין בעניין שבו היה מעורב, הכה אותו באגרופיו בלחי, בגב ובחזה והמשיך במעשה גם כאשר הדיין נס מפניו ללשכתו וגם לאחר שנודע לו מפי פקיד שנכח במקום כי הדיין מחלים באותה עת מניתוח לב פתוח.  

בעניין אזולאי שהוזכר לעיל גזר בית משפט השלום בראשון לציון עונש של מאסר בפועל למשך 8 חודשים (ומאסר על תנאי) על נאשם שהורשע בניסיון להשליך את דוכן העדים על שופט. אמנם, באותו עניין, בשונה מהמקרה הנוכחי, הניסיון לא צלח בשל התערבות המאבטחים. כמו כן, אין מדובר בתקדים מנחה או מחייב. עם זאת, יש בכך כדי ללמד על רמת הענישה הנוהגת.

במספר פסק דין שעסקו באיומים שהושמעו כלפי שופטים, שאוזכרו בגזר דינו של בית משפט קמא, נגזרו על העבריינים עונשים שנעו בין 4 לבין 14 חודשי מאסר בפועל. אמנם במקרים האמורים, בשונה מהמקרה הנוכחי, דובר באיומים שלא הגיעו לכדי מימוש, אך בכך אין די, לגישתנו, כדי להצדיק פערי ענישה כה גדולים בין מקרים אלה למקרה הנוכחי. 

במקרים רבים אישר בית המשפט העליון עונשי מאסר בפועל לתקופות של מספר חודשים בודדים (ולעיתים אף עונשים חמורים פחות) שהוטלו על נאשמים שתקפו עובדי ציבור. זאת, גם כאשר דובר בתקיפות חמורות יותר בהיבט הפיזי מהתקיפה שבה הורשע המערער במקרה הנוכחי (ר' למשל רע"פ 6941/10 מזרחי נ' מדינת ישראל; ע"פ 5646/08 מדינת ישראל נ' טחאן; רע"פ 4166/07 אבריק נ' מדינת ישראל; רע"פ 8728/09 קומע נ' מדינת ישראל).

ברע"פ 6865/97 לדרמן נגד מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון עונש של שלוש שנות מאסר בפועל שהוטל על נאשם בעקבות אלימות שנקט כלפי נבחרת ציבור. לדרמן שפך כוס תה רותח על פניה של חברת הכנסת יעל דיין, גרם לה לכוויות קשות והורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה ולא בתקיפה בלבד. בית המשפט ציין כי הרקע למעשה היה אידיאולוגי וכי לדרמן פעל בעקבות תכנון מוקדם ובזדון. עברו הפלילי של לדרמן היה מכביד ביותר וכלל, בין היתר, הרשעה בעבירת רצח. לדרמן כפר במעשים שיוחסו לו והורשע לאחר ניהול הוכחות. עם כל החומרה שיש לייחס למעשיו של המערער, דומה כי מעשהו של לדרמן היה חמור יותר, במידה שיש בה כדי להשליך על התגובה העונשית הראויה בכל אחד מהמקרים.

13. נוכח האמור לעיל, ובשים לב גם לנסיבותיו האישיות של המערער, שאינן קלות; לכך שעברו הפלילי של המערער הוא ברובו ישן; לכך שהמערער הודה בשלב מוקדם במרבית המיוחס לו; לכך שאמנם מדובר באירוע חמור, אך אין מדובר בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות או בגרימת חבלה חמורה, החלטנו לקצר את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, כך שהמערער יירצה עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים מיום מעצרו. שאר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם.

ניתן היום,  ט' כסלו תשע"א, 16 נובמבר 2010, במעמד המערער ובא-כוחו.

`
מוסיה ארד, נשיאה		יעקב צבן, סגן נשיא		משה סובל, שופט