אכיפת חוק הספאם ברשת החברתית פייסבוק - משרד נ.קוריס

עו"ד נועם קוריס מדבר על חופש הביטוי, גוגל וקידום אתרים

נועם קוריס מדבר על חופש הביטוי, גוגל וקידום אתרים

לפני כמה חודשים לקחתי חלק בפגישה הזויה, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים הכי טוב במדינת ישראל, בעיקר אתרים של עורכי דין.

אותו אדם הזוי ניסה לשכנע אותי שהוא מקדם האתרים הכי טוב ושאין בכל ישראל מישהו יותר טוב ממנו. בכלל הוא ניסה לטעון שהוא כל כך תותח בתחום שכל עורך דין היה רוצה לשכור את שירותיו לקדם לעצמו את האתר.

כבר שמעתי סיפורים לפני זה על מקדמי אתרים שמקדמים את שמו של מנכ"ל חברה זו או אחרת בגוגל, בכדי להשיג את התוצאה בעמוד הראשון של גוגל במנוע החיפוש, וכך להשיג ממנו תשומת לב ולהראות כמה הם טובים בקידום.

יש בזה משהו, מנכ"ל החברה מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את שמו וחושב שאותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת טובה.

בכל מקרה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים.

אוי כמה מאמצים טיפשיים הוא עשה, בהתחלה הוא קנה דומיין עם השם שלי (נועם-קוריס) בעברית ועם סיומת קום.

באתר שהקים על הדומיין נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי בצורה רוטינית וחוזרת ללא שום היגיון, הקשר בין המילים, או אסטטיקה מינימאלית, ממש ככה:

"נועם קוריס עו"ד נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב נועם קוריס רואה קיר קורס וקורא לנועם קוריס שיציל מהקיר הקורס כי נועם קוריס הוא עו"ד נועם קוריס משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים שכהוא במשרד עורכי דין נועם קוריס או נ. קוריס..."

בכדי לתפוס גם תוצאות טועות לגבי השם שלי, הכניס אותו מקדם אתרים הזוי את שמי בשם חופש הביטוי המקודש, גם עם טעויות מכוונות וכל מיני עוויתות, למשל:

"נוועם קוריס קווריס נועם נעם קוריס נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס נועםם קוריס נועם קוריסס נועם קורים נוועם קוריס נועם קוריס נ קורס נ קוריסס נועם קוריסק קריס קוריסים קוריסון קוריסו קוריסלו נועם קוריס קוריססס קוריס נוע אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם..."

המשיך אותו מקדם אתרים אובססיבי ונכנס לאינספור פורמים באינטרנט בכדי להוסיף תגובות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם קישורים לאתר הפיקטיבי שהקים בכתובת נועם-קוריס.קום.

האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם החליט להכניס את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל, בחיפוש הערך הנושא את שמי "נועם קוריס", התחלתי למצוא את שמי בכל מקום עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים, נועם קוריס בפורום דתיים, נועם קוריס בפורום מתנדבים, נועם קוריס בפורום מחשבים, נועם קוריס בפורום דיני מיסים וזו רק ההתחלה...

בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך שלא מקפיד ולו על מעט טוב טעם או היגיינה וירטואלית, עד שהיה נראה לי שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב עבורי תכנים לאתר האינטרנט שלי, שיהיו ברמה גבוהה יותר מיכולותיו של ידידנו...

ידידנו לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך אובססיה מוזרה להוכיח שגוגל הוא רובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאותיו אתר שכל מה שיש לו לומר זה את שם הערך שאותו מחפשים במגוון ואריאציות שונות וחסרות תוכן ממשי.

אז אומנם, בניגוד לגולשים גוגל אוהב אתרים שמה שיש להם לומר זה:

"נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא XXXX אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה..."

עבר זמן ודעתי לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.

הופתעתי לאחרונה לגלות שידידנו התחיל לקדם באתר הפיקטיבי הנושא את שמי עורכי דין אחרים דוגמת יהונתן קלינגר השנוי במחלוקת שמפעיל בלוג בשם 2jk.org ואתר נוסף בשם jonathanklinger.com  או גם עו"ד אביב איילון (שמפעיל את אתר דיני רשת לצד הטור שלו בYNET), כמו גם עו"ד רותם שפירא מהמשרד הצעיר  שפירא, פרידמן, צבר.

לא שאלתי אותם עדיין (את עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון, עו"ד רותם שפירא)  האם הם חושבים שזה חוקי שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות מגוחכות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון או עו"ד רותם שפירא נעזרים בקידום אתרים כל כך מגוחך ולא מכובד כמו זה שנעשה על ידי ידידנו ההזוי.

אז אולי ידידנו ההזוי הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר, הרי שלדעתי אתר כזה ממילא לא יעניין את הגולשים  ולאורך הזמן ודרך המהנדסים והמפתחים של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל...

אני כשלעצמי חושב שאת הגולשים שמחפשים את השם נועם קוריס בגוגל יותר מעניין לראות את הבלוג של נועם קוריס, או את התיקים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי.

ברור שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר, אקדמיקס, ורידר, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, וואלה, NRG או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס.

נראה גם, שמצגות של משרד נועם קוריס, בנושא הרפורמה בהוצאה לפועל, מה יש לנועם קוריס לומר על רשת פייסבוק או האזור של נועם קוריס בקפה דה מרקר, כמו גם - פרוטוקולים מועדת הכנסת בנושא חוק התקשורת או חוק הגנת הפרטיות, בהם נועם קוריס השתתף - כל אלו יעניינו לדעתי יותר, כל גולש אנושי.

שלא לדבר על גולש דובר אנגלית, שיתעניין בהמלצת הנספח הכלכלי הישראלי בהונג קונג שבחר להמליץ על שירותי משרד noam kuris, לחברות במזרח הרחוק שמעוניינות לעשות עסקים בישראל או רק לקבל בנושא יעוץ משפטי.

אבל גוגל זה גוגל וגולשים הם גולשים.

הכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לעורכי הדין השונים ולכל מקדמי האתרים, הטובים והטובים יותר.

נועם קוריס משרד עורכי דין ומגשרים

נועם קוריס משרד עורכי דין ומגשרים

עורך דין נועם קוריס הזמין את תושבי הצפון לקבל יעוץ משפטי בהתנדבות

בעקבות האסון הלאומי בכרמל, פורסם על ידי משרד עורכי דין נ. קוריס ושות', שיינתן ייעוץ משפטי חינם לנפגעי האסון במשרד, בחג החנוכה , לנפגעים מהשריפה בצפון.

היועץ בהתנדבות יינתן במסגרת התרומה הקבועה לקהילה.

עורך דין נועם קוריס מייסד משרד נ. קוריס ושות' הזמין את תושבי הצפון לפנות על פי הצורך לקבלת יעוץ משפטי בהתנדבות.

בית המשפט דוחה את טענותיו של יהונתן קלינגר ונתן צו נגד חברו ערן ורד

בית המשפט דוחה את טענותיו של יהונתן קלינגר ונתן צו נגד חברו ערן ורד 

בבית המשפט נופף יהונתן קלינגר בחופש הביטוי חסר הגבולות ולאחר שלמרות הטענה בדבר חופש הביטוי נשאלת השאלה מהן המשמעות של הגבלת חופש הביטוי על ידי בית המשפט ומה זה אומר על יהונתן קלינגר וחברו ערן ורד ?

ניתוח לאור מתן צו למניעת הטרדה מאיימת בפסק הדין ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד

לאחר שניתחנו את פס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד בו דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי, לאחר שתירוציהם שיש לאפשר הטרדות לאור חופש הביטוי, לא התקבלו.

חופש הביטוי משתרע על כל צורות הביטוי; הוא כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות ודעות חריגות; הוא משתרע על דעות שאוהבים לשמוע ועל דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש להביע דעת – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).

למרות העדר גבולות חופש הביטוי, במקרים חריגים, גם הלגיטימיות שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.

בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי.

באותו הדיון, דחה בית המשפט את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, שיאסור עליו לבצע חלק מפעולותיו, אותן נאסר עליו להמשיך לבצע.

בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ  5934/05 ובש"פ  6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר כבוד הנשיא, השופט אהרון ברק, כי:

"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. ענין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."

הנשיא דאז, כבוד השופט אהרון ברק הדגיש בפסק דינו, שרק במקרי קיצון חריגים, בהם קיימת הסתברות קרובה לוודאות שהניצול לרעה של חופש הביטוי יפגע באינטרס הציבורי, יוגבל חופש הביטוי בצו שיפוטי.

הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר וחברו המטרידן לימדו, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות יש כאלו המוצאים את הדרך לנצלו לרעה ולבגוד במטרתו האמיתית של חופש הביטוי.

נזכיר שהערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."

בית המשפט באותו עניין עוד הסביר בקביעותיו על גבולות חופש הביטוי, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"

הכותב הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין

האמור אינו מהווה יעוץ משפטי

יעל שובה נגד בנק דיסקונט

המערערות:	1. יעל שובה
	2. ירדינון פרויקטים [2003] בע''מ

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

בנק דיסקונט לישראל בע''מ

                                   

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט צ' כספי) מיום 6.7.2010 בתא"ק 159159/09, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם של המערערות

                                   

בשם המערערות:             גב' יעל שובה

פסק-דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט צ' כספי), מיום 6.7.2010 בתא"ק 159159/09, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינן של המערערות.

1.      כנגד המערערות הוגשה תביעה כספית בסדר דין מקוצר על ידי המשיב. המערערות הגישו בקשת רשות להתגונן והיא נקבעה לדיון בפני השופט צ' כספי. המערערות הגישו בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינן כנתבעות בתביעה. את בקשתן ביססו המערערות על אירוע המתייחס לתביעה אחרת שנדונה לפני אותו מותב (תא"ק 43500/08, להלן: "התביעה הקודמת"). מדובר בתביעה כספית שהוגשה על ידי בנק אחר נגד חברה ונגד שני בניה של המערערת 1. הבנק קיבל ביום 22.3.2010 פסק דין לטובתו לאחר שהנתבעים לא הופיעו לדיון בבקשת הרשות להתגונן שהגישו. הנתבעים שם הגישו בקשה לבטל את פסק הדין בה תיארו את הסיבות לכך שנציג החברה והנתבע 3, שאף צירף תצהיר לבקשת הרשות להתגונן, לא נכנסו לדיון אליו הוזמנו. בין היתר טענו כי נציג החברה (הוא בעלה של המערערת 1), נמנע מלהיכנס לאולם בשל מצבו הרפואי והחשש כי יפריע לדיון בשל שיעול וקוצר נשימה. כן טענו כי חיכו מחוץ לאולם עד שנודע להם, לתדהמתם, שהדיון הסתיים וניתן פסק דין. בית המשפט דחה ביום 26.4.2010 את הבקשה לבטל את פסק הדין וכתב בהחלטתו בקשר לסיבות לאי ההתייצבות לדיון כי "הסיפור נקרא יפה אך יש בו יותר חורים מאשר ברשת דייגים". בית המשפט אף תמה מדוע הנתבע 3 שאף הצהיר מטעם הנתבעים נמנע מלהיכנס לאולם ולברר מה קורה בעניינו. מכל מקום, בית המשפט לא שוכנע כי שיש מקום לבטל את פסק הדין והבקשה נדחתה.

2.      המערערות טענו בבקשת הפסלות שהגישו בתביעה הנוכחית כי תוצאת ההחלטה בתביעה הקודמת היא שבית המשפט מנע מהן את יומן בבית המשפט ואת האפשרות להתגונן מפניה. כן טענו כי בית המשפט התבטא בהחלטה בצורה חריפה והביע חוסר אמון כלפי הנתבעים ונציגם, שהם כולם בני משפחתה של המערערת 1. אופן התבטאות זו העלתה, לדעתן, חשש ממשי שחוסר האמון ילווה את בית המשפט גם בתביעה הנוכחית שלפניו.

3.      בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי התבטאותו בהחלטה בתביעה הקודמת לא היתה כלפי "משפחת שובה", שעמה אין לו כל היכרות, ובוודאי שלא כוונה כלפי המערערת 1, שלא היתה צד בתביעה הקודמת ואף לא המערערת 2. בית המשפט הוסיף כי ברור שעליו לתת את הדעת ולהביע עמדה באשר לתיאור בלתי הגיוני בעליל של מצב הדברים שנמסר על ידי צד מסוים. התייחסות זו היתה חלק מהנמקת ההחלטה הדוחה את הבקשה לבטל את פסק הדין. בית המשפט הוסיף כי הגדרת "סיפור המעשה" היא הגדרה ממעיטה, וגם כי היחס להתקפי השיעול של נציג החברה לא היה מזלזל, אלא מדובר בתמיהה מדוע בן המשפחה האחר, הנתבע 3, שלא סבל מהתקף שיעול, לא נכנס לאולם בית המשפט במועד שנקבע. מכל מקום קבע בית המשפט כי אין לו דעה קדומה כלפי המשפחה כולה "ואם תדבוק משפחת שובה באמת במקרה הנדון כאן, מן הסתם תזכה ליחס הראוי לדוברי אמת". כדי להפיס את דעתן, נמנע בית המשפט מלהשית על המערערות הוצאות לטובת אוצר המדינה, למרות בקשת הסרק שהגישו.

4.      מכאן הערעור שלפניי. המערערות טוענות כי בית המשפט התעלם מכך שהמצהיר בתביעה הקודמת, אשר זכה לבוז מצד בית המשפט, הוא גם המצהיר בתביעה הנוכחית. לטענתן, השלכות פסק הדין בתביעה הקודמת אינן מבוטלות, כאשר פסק הדין ניתן מבלי שבית-המשפט איפשר לנתבעים שם לנהל את הגנתם שעה שיכול היה להסתפק בחיובם בהוצאות. מתן פסק הדין ודחיית הבקשה לבטלו, תוך התבטאויות קשות, חריפות וציניות כלפי הנתבעים שם ונציגם, מביא למסקנה כי המצהיר שיבוא להעיד בתביעה הנוכחית, לא יתקבל באמון וכי בית המשפט יימנע מלהתייחס אליו כדובר אמת. ההתבטאות בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות מגבירה, לדעתן, חשש זה. לטענתן, יש חשש כי הקביעות שניתנו במסגרת התביעה הקודמת ישפיעו על הקביעות בתביעה הנוכחית ולכן הן מבקשות לפסול את השופט מלדון בעניינן.

5.      דין הערעור להידחות. לא פעם יושב שופט בדין בין אותם הצדדים יותר מפעם אחת, ובית משפט זה שב וקבע כי אין די בכך שבית משפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא לפניו בשנית עקב ביטול החלטתו על ידי ערכאת הערעור או בנסיבות אחרות (ראה למשל ע"א 1542/10 נפתלי שטיין נ' עיריית רמת השרון (לא פורסם, 6.4.2010)). כן נפסק בעבר כי פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט ויש להראות כי מאותה פסיקה קודמת, או מנסיבות אחרות, עולה חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265 (2006); ע"א 5056/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 26.7.2009)). לפיכך, גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 10959/08 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 22.3.2009)). הדברים יפים מקל וחומר בערעור דנן, שכן אין מדובר, למעשה, באותו עניין: אכן, שתי התביעות, הקודמת והנוכחית, הן תביעות כספיות שהוגשו בסדר דין מקוצר, בשתיהן הוגשה בקשת רשות להתגונן והמצהיר מטעם הנתבעים הוא אותו אדם, ואולם מדובר בתביעה אחרת, בין צדדים שונים ובנסיבות אחרות ואין כל קשר בין תוצאת פסק הדין בתביעה הקודמת לבין התביעה הנוכחית, שטרם ניתנה בה כל החלטה עניינית (השוו: ע"א 3884/10 שמעון מורגן נ' דוד כהן (לא פורסם, 6.6.2010)).

6.      העובדה שבית המשפט הביע דעתו על התנהלות הנתבע 3, הוא המצהיר בתביעה הנוכחית ועל התנהלות נציג החברה שם בהליך הקודם - שניהם קרובי משפחה של המערערת 1 - אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנוכחי, אשר יידון לגופו (השווה: ע"א 4911/08 ד"ר צבי תוהמי נ' עופר גרוץ (לא פורסם, 12.10.2008)). בית המשפט נתן הסבר להתבטאות האמורה לעיל בהחלטתו הדוחה את הבקשה לבטל את פסק הדין בתביעה הקודמת. אפשר כי היה מקום לניסוח הדברים מחדש ולמתן את סגנונם של הדברים, ואולם לא מצאתי כי יש בדברים אלה ובדברים שכתב בהחלטתו הדוחה את בקשת הפסלות כדי להקים עילת פסלות. בנסיבות אלה, פרט לחששן הסובייקטיבי של המערערות מתוצאת פסק הדין בתביעה הנוכחית, נוכח התבטאויות קודמות של בית המשפט הנוגעות להתנהגות קרובי משפחת המערערת 1, לא הוכח כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, ואני סבורה כי יש לקבל את דברי בית המשפט לפיהם אין לו דעה קדומה כלפי המערערת 1 ומשפחתה וכי ישמע את התביעה בנפש חפצה, לרבות עדות המצהיר.

         על יסוד האמור לעיל דין הערעור להידחות.

         ניתן היום, י' בכסלו התשע"א (17.11.2010).

ה נ ש י א ה

גזר הדין של זה שזרק נעל על ביניש נשיאת בית המשפט העליון

גזר הדין בערעור של פנחס כהן שזרק נעל על נשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת דורית ביניש

 

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
בפני כב' השופטת מוסיה ארד – נשיאה         כב' השופט יעקב צבן – סגן נשיא         כב' השופט משה סובל	ע"פ 11488-08-10 16 נובמבר 2010

המערער	פנחס כהן ע"י ב"כ עו"ד דוד ונטורה
נגד
המשיבה	מדינת ישראל ע"י עו"ד יובל קפלינסקי מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

פסק דין

כללי

1.     ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בגזר דין של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא שמעון פיינברג).

המערער הורשע בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; זילות בית משפט, עבירה לפי סעיף 255 לחוק העונשין, ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים החל מיום מעצרו ומאסר על תנאי לתקופה של שנה.

הערעור כוון תחילה כלפי הכרעת הדין וגזר הדין, אך במעמד הדיון בערעור חזר בו המערער מהערעור ככל שהוא נוגע להכרעת הדין וטען לעניין העונש בלבד.   

כתב האישום

2.     על פי האמור בכתב האישום שבו הורשע המערער, הגיע המערער ביום 27.1.10 לאולם דיונים בבית המשפט העליון, שבו התקיים באותה עת דיון בראשות כב' נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. המערער התיישב באולם, ולאחר מכן קם לפתע ממקומו, והשליך לעבר הנשיאה ביניש את אחת מנעליו, תוך שהוא צועק לעברה "מושחתת, הרסת לי את החיים". הנעל פגעה בראשה של הנשיאה, בסמוך לעינה השמאלית. כתוצאה מכך נפלה הנשיאה על הארץ, משקפיה נשברו, נגרמו לה חבלות במצחה ובאפה והיא דיממה מאפה.

ההליך בעניין העונש בבית משפט קמא

3.     בבית משפט קמא טענה המשיבה כי המערער אמנם הודה בחלק מרכיבי העבירות שבהן הואשם, אך לא לקח אחריות מלאה על מעשיו ולא חסך זמן שיפוטי. עוד נטען כי המערער הורשע בכך שפגע פגיעה פיזית בנשיאת בית המשפט העליון, אחד מסמלי השלטון במדינת ישראל, וכי עשה כן במהלך דיון משפטי. לדברי באת כוח המשיבה, המערער, שביצע את מעשיו חרף אבטחה שהייתה במקום, וחרף העובדה שבאותה עת היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, הוכיח בכך כי אין לו מורא מפני החוק. כמו כן, למערער עבר פלילי הכולל מספר עבירות אלימות, שבוצעו לאורך מספר עשורים, דבר המעיד אף הוא על מסוכנותו ועל כך שבמקרה הנוכחי, בניגוד לעבר, יש למצות עימו את הדין. באת כוח המשיבה הוסיפה כי מיצוי הדין עם המערער נדרש גם על מנת להרתיע אחרים מפני ביצוע מעשים דומים, וזאת, נוכח קיומה והתגברותה של תופעת הפגיעה באנשי ציבור.

לתמיכה בטענותיה הפנתה באת כוח המשיבה למספר פסקי דין שבהם נגזרו עונשים שנעו בין 4 חודשי מאסר בפועל ל- 14 חודשי מאסר בפועל על נאשמים שהורשעו באיום על שופטים.

לבסוף טענה המשיבה כי אין חולק כי למערער נסיבות אישיות קשות. עם זאת, לדבריה, בכך אין כדי לייתר את הצורך להרתיע את המערער ואחרים מפני ביצוע מעשים דומים כלפי שופטים.

נוכח זאת, ביקשה באת כוח המשיבה להשית על המערער עונש שלא יפחת מ- 3 שנות מאסר בפועל.

4.     המערער העיד לעניין העונש ואף העיד עדים נוספים לעניין זה.

עדות המערער נסבה בעיקר סביב האירועים שהובילו אותו, לטענתו, לביצוע העבירות נשוא כתב האישום. בכלל זה פירט המערער בהרחבה את תולדותיו של סכסוך חריף שניטש מזה זמן רב בינו לבין גרושתו. לדבריו, סכסוך זה, שהיבטים שונים שלו התבררו בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כמו גם החלטות שגויות, לגישתו, שהתקבלו בעניין על ידי השופט שדן בעניינו, בצירוף התנהלות בלתי מקצועית מצד עורכי דין שייצגו אותו בהליכים אלה, הביאו אותו למצב כלכלי, אישי ונפשי קשה ביותר. מצב זה, שכלל, בין היתר, נתק משניים מילדיו ומנכדיו, הוא שהוביל אותו למצב של חוסר אונים ולביצוע המעשים שבהם הורשע.    

שניים מחבריו של המערער העידו על ההשקעה הרבה שהשקיע המערער בחינוך ילדיו ועל העזרה הרבה שהושיט לאחד מהם, שנאלץ להתמודד עם מחלת הסרטן.

בנוסף, העיד אחד מבניו של המערער על הקשיים הרבים מהם סובלת משפחת המערער. בנו של המערער אף שלח מכתב לנשיאה ביניש (שהוגש כמוצג מטעם המערער), שבו התנצל בשם אביו על מעשיו ותיאר את מצבו הקשה של האב ומשפחתו.

מטעם המערער הוגשו גם מספר מוצגים הנוגעים להליך האמור בבית המשפט לענייני משפחה. בין היתר הוגש תסקיר שנערך בעניין שניים מילדיו של המערער, שממנו ניתן ללמוד על הפגיעה שנגרמה לילדיו כתוצאה ממעורבותם בסכסוך בינו לבין גרושתו. בנוסף, הוגשו מסמכים המעידים על הטיפול המסור שהעניקו המערער ובנו לקרובת משפחתם שסבלה מבעיות רפואיות קשות. 

לאחר דברים אלה טען הסנגור כי את מעשי המערער, חמורים ככל שיהיו, יש לבחון על רקע דברי המערער, המעידים על מצבו הקשה בעת ביצוע המעשים ועל אוזלת יד המערכת בטיפול בעניינו. כמו כן, יש לבחון את המעשים על רקע התנהלותו הבעייתית, לדבריו, של השופט בבית משפט למשפחה. הסנגור הוסיף כי העונש שמבקשת המשיבה להשית על המערער הוא חסר תקדים. לעניין זה הפנה הסנגור לת.פ 2359/04 מדינת ישראל נגד אזולאי (להלן – פסק דין אזולאי), שבו גזר בית משפט השלום בראשון לציון עונש של 8 חודשי מאסר בפועל על נאשם שניסה להשליך את דוכן העדים על שופט. לבסוף הפנה הסנגור לכך שהמערער עצור מאז חודש ינואר 2010 וביקש כי בית המשפט יסתפק בתקופה זו.

5.     גזר הדין של בית משפט קמא:

בגזר דינו ציין בית משפט קמא כי התרשמותו היא שלמערער נעשה משפט צדק בבית המשפט לענייני משפחה וכי בטענות המערער בנוגע להליכים המשפטיים שבהם היה מעורב אין כדי להפחית מחומרת התקיפה הבוטה שביצע. מדובר במעשה חמור מכמה היבטים. ראשית, התקיפה תוכננה מראש ובוצעה כלפי מי שעומדת בראש המערכת המשפטית, במהלך דיון באולם בית המשפט, דבר שהוא בגדר קריאת תגר על המערכת המשפטית כולה. "מדובר בזילות בית המשפט בדרגה הגבוהה ביותר. המחוקק קבע עונש מקסימום של 3 שנות מאסר בגין עבירה זו, ויש לשוות עונש מירבי זה לנגד עינינו בבואנו לגזור את הדין במקרה הנדון". בנוסף, מדובר בפגיעה גופנית בנשיאה ובפגיעה בכבודה.

צוין כי למערער עבר פלילי הכולל 8 הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות אלימות, וכי העבירות שבביצוען הורשע המערער במקרה הנוכחי בוצעו בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי כתוצאה מעבירת איומים שבביצועה הורשע בשנת 2007, דבר המעיד כי המערער אינו נרתע מאימת הדין. יתרה מכך, המערער אמנם הודה ברכיבים מסוימים בעבירות שביצע, אך כפר באחרים. כמו כן, המערער אמנם הביע צער על הפגיעה בנשיאה, אך לא הביע חרטה כנה על מעשיו, ואף התעקש לזמן את הנשיאה לעדות על מנת להביכה עוד יותר. בנוסף, המערער אמנם העיד עדים שסיפרו על מעשי חסד שעשה עם אדם שסבל ממחלה קשה, אך נסיבה זו, כמו גם נסיבות אחרות לקולא שלהן טען המערער, מתגמדות נוכח חומרת העבירות שבביצוען הורשע.    

אשר לרמת הענישה, הודגש כי מעשיו של המערער חמורים יותר מהמעשים שנידונו בפסקי הדין שאליהם הפנתה באת כוח המשיבה, שכן המערער לא הסתפק בעלבונות ואיומים. עוד קבע בית משפט קמא כי יש לאבחן את פסק הדין האמור בעניין אזולאי מהמקרה שלפניו, שכן בעניין אזולאי דובר בעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון, שכלל הודאה מצד הנאשם ושהביא בחשבון את העובדה שהנאשם כבר נתון במאסר בגין הרשעה אחרת. כמו כן, בעניין אזולאי דובר במעשה אלימות שבוצע כתגובה ספונטנית לגזר דין שהוקרא בפני הנאשם. 

לבסוף ציין בית משפט קמא כי "אסור שמקרה שכזה או דומה לו יחזור על עצמו. העונש חייב למלא את הייעוד של ההרתעה האישית כלפי הנאשם שבפנינו וגם את הייעוד של ההרתעה הציבורית למען יראו וייראו".

         

הערעור

6.     בכתב הערעור חזר המערער על תיאור הסכסוך האמור בינו לבין גרושתו, על תיאור העוולות שנגרמו לו, לטענתו, על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ועל תיאור המצב הקשה שאליו נקלע, לדבריו, כתוצאה ממאורעות אלה.

לטענת המערער, העונש שנגזר עליו "חורג מכל פרופורציה בחומרתו". לעניין זה טען הסנגור כי הטלת עונש חמור יתר על המידה על המערער תביא למצב שבו יסבור הציבור כי בית המשפט בא עימו חשבון על כך שפגע באחד משופטיו. כמו כן, לטענת המערער, בית משפט קמא לא ייחס משקל לנסיבות החריגות שהביאו את המערער לבצע את המעשים שבביצועם הורשע. עוד טען המערער כי "עברו הפלילי ברובו הוא רחוק ואילו עברו הפלילי הקרוב כולו תוצאה של אותה התדיינות מול בית המשפט לענייני משפחה...".    

7.     בדיון לפנינו טען הסנגור כי אין חולק על חומרת מעשיו של המערער. עם זאת, לדבריו, היה מקום להביא בחשבון כי המערער פעל כפי שפעל מתוך תחושה של חוסר אונים ומתוך מחשבה שנדרס על ידי המערכת וכי אין המערער דומה למי שביצע עבירה ממניעים אופורטוניסטיים. עוד טען הסנגור כי אין בסיס לקביעת בית משפט קמא לפיה למערער נעשה צדק בבית המשפט לענייני משפחה וכן כי לא היה מקום לשקול כנסיבה לחומרה בגזר הדין את התעקשותו להעיד את הנשיאה, שהייתה רשומה כעדת תביעה בתיק. לבסוף חזר הסנגור על טענתו לפיה העונש שהוטל על המערער חורג מרף הענישה הנוהג והוסיף כי על בית המשפט להראות כי ביכולתו לגלות רחמים גם כלפי מי שפגע בו.

8.     בא כוח המשיבה מצדו ציין, כבר בתחילת דבריו, כי עמדת המשיבה היא כי יש מקום להקלה בעונשו של המערער. לדבריו, קביעותיו של בית משפט קמא לגבי חומרת מעשהו של המערער נכונות, כך שהמערער, גם נוכח עברו הפלילי, ראוי לעונש של מאסר בפועל, שיהיה "ממושך, כואב, אפקטיבי, מרתיע ומגונן". עם זאת, בא כוח המשיבה ציין כי עברו הפלילי של המערער הוא ברובו ישן, כי אף עונש נמוך יותר משלוש שנות מאסר יכול שיהיו לו התכונות שנמנו לעיל וכי עונש מעין זה "לא יהיה בגדר עונש קל יותר כי אם עונש כבד פחות".

דיון והכרעה

9.     לאחר עיון בחומר הרלוונטי ושקילת עמדות הצדדים, החלטנו לקבל את הערעור ולהקל במידה מסוימת בעונשו של המערער.

10. המעשה שביצע המערער אכן מופלג בחומרתו. מדובר באירוע אלימות שכוון נגד נשיאת בית המשפט העליון במהלך דיון בבית משפט. הפגיעה כוונה אל ראש הרשות השופטת שהיא אחת מרשויות השלטון במשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. חומרת המעשה נעוצה גם באלימות שבה הוא בוצע וכן בזילות החמורה של בית המשפט. כמו כן, אירוע האלימות הנידון מצטרף לגל האלימות הגואה בחברה ומחייב ענישה ממשית, חמורה ומרתיעה. לפיכך, תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא אשר ראה לנכון להטיל על המערער עונש של מאסר ממושך.  

11. עם זאת, כפי שאמר בהגינות בא כוח המשיבה, גם עונש מאסר בפועל מופחת מהעונש המירבי הקבוע בחוק, עונה על מטרות הענישה במקרה הנידון. כמו כן, העבר הפלילי של המערער פורט אמנם בגזר דינו של בית משפט קמא תוך ציון מספר ההרשעות הקודמות אך לא הובהר בו כי מדובר בעיקר בהרשעות ישנות.

12. בנוסף, העונש שהוטל על המערער הוא עונש חמור ביחס לענישה הנוהגת בעבירות שבביצוען הורשע המערער ובעבירות של תקיפת עובדי ציבור בכלל ושופטים בפרט. זאת, אף אם נביא בחשבון את מאפייניו הייחודיים של המקרה הנוכחי.

בע"פ 711/86 מויאל נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון עונש של 12 חודשי מאסר בפועל שהוטל על נאשם שהורשע בהשלכת ספר לעבר שופטת שגזרה את דינו (הספר פגע בראשה של השופטת).

בע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון עונש של שנתיים מאסר בפועל (בצירוף מאסר על תנאי) שנגזר על נאשם שהורשע בכך שארב לאחד מהדיינים בבית הדין הרבני האזורי שנתנו פסק דין בעניין שבו היה מעורב, הכה אותו באגרופיו בלחי, בגב ובחזה והמשיך במעשה גם כאשר הדיין נס מפניו ללשכתו וגם לאחר שנודע לו מפי פקיד שנכח במקום כי הדיין מחלים באותה עת מניתוח לב פתוח.  

בעניין אזולאי שהוזכר לעיל גזר בית משפט השלום בראשון לציון עונש של מאסר בפועל למשך 8 חודשים (ומאסר על תנאי) על נאשם שהורשע בניסיון להשליך את דוכן העדים על שופט. אמנם, באותו עניין, בשונה מהמקרה הנוכחי, הניסיון לא צלח בשל התערבות המאבטחים. כמו כן, אין מדובר בתקדים מנחה או מחייב. עם זאת, יש בכך כדי ללמד על רמת הענישה הנוהגת.

במספר פסק דין שעסקו באיומים שהושמעו כלפי שופטים, שאוזכרו בגזר דינו של בית משפט קמא, נגזרו על העבריינים עונשים שנעו בין 4 לבין 14 חודשי מאסר בפועל. אמנם במקרים האמורים, בשונה מהמקרה הנוכחי, דובר באיומים שלא הגיעו לכדי מימוש, אך בכך אין די, לגישתנו, כדי להצדיק פערי ענישה כה גדולים בין מקרים אלה למקרה הנוכחי. 

במקרים רבים אישר בית המשפט העליון עונשי מאסר בפועל לתקופות של מספר חודשים בודדים (ולעיתים אף עונשים חמורים פחות) שהוטלו על נאשמים שתקפו עובדי ציבור. זאת, גם כאשר דובר בתקיפות חמורות יותר בהיבט הפיזי מהתקיפה שבה הורשע המערער במקרה הנוכחי (ר' למשל רע"פ 6941/10 מזרחי נ' מדינת ישראל; ע"פ 5646/08 מדינת ישראל נ' טחאן; רע"פ 4166/07 אבריק נ' מדינת ישראל; רע"פ 8728/09 קומע נ' מדינת ישראל).

ברע"פ 6865/97 לדרמן נגד מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון עונש של שלוש שנות מאסר בפועל שהוטל על נאשם בעקבות אלימות שנקט כלפי נבחרת ציבור. לדרמן שפך כוס תה רותח על פניה של חברת הכנסת יעל דיין, גרם לה לכוויות קשות והורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה ולא בתקיפה בלבד. בית המשפט ציין כי הרקע למעשה היה אידיאולוגי וכי לדרמן פעל בעקבות תכנון מוקדם ובזדון. עברו הפלילי של לדרמן היה מכביד ביותר וכלל, בין היתר, הרשעה בעבירת רצח. לדרמן כפר במעשים שיוחסו לו והורשע לאחר ניהול הוכחות. עם כל החומרה שיש לייחס למעשיו של המערער, דומה כי מעשהו של לדרמן היה חמור יותר, במידה שיש בה כדי להשליך על התגובה העונשית הראויה בכל אחד מהמקרים.

13. נוכח האמור לעיל, ובשים לב גם לנסיבותיו האישיות של המערער, שאינן קלות; לכך שעברו הפלילי של המערער הוא ברובו ישן; לכך שהמערער הודה בשלב מוקדם במרבית המיוחס לו; לכך שאמנם מדובר באירוע חמור, אך אין מדובר בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות או בגרימת חבלה חמורה, החלטנו לקצר את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, כך שהמערער יירצה עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים מיום מעצרו. שאר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם.

ניתן היום,  ט' כסלו תשע"א, 16 נובמבר 2010, במעמד המערער ובא-כוחו.

`
מוסיה ארד, נשיאה		יעקב צבן, סגן נשיא		משה סובל, שופט