הסקירה הקצרה של זכויות עורכי הדין בישראל, חודרת במהרה למעמקי
חברה ושלטון, עת הזכות לייצוג ולהגנת האדם מפני הרשויות השונות, והקשר האזרחי מול
מערכת השלטון, הם העומדים האמיתיים, על לשון המאזניים.
המאמר, בתקופת טרום בחירות, עת
פרקליטו של ראש הממשלה המכהן, נחקר תחת אזהרה, יחבר את הקורא אל דקויות הקשר שבין אדם
ומדינה, באור דמותו של עורך
הדין, במדינת ישראל.
מטרותיה המוצהרות של לשכת עורכי הדין אשר
פורסמו ביום 06.11.2002 מצהירות על הקמת הלשכה עצמה כנרתמת לאגד ולהגן את מקצוע
עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק" לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת לאמור:
"הכרה בחשיבותו של
מקצוע עריכת הדין במדינה דמוקרטית קולטת עליה, הבונה תשתיות משפטיות, שבה נדרש מעורך
הדין לייצג ולהפעיל את מערכת ההגנה על זכויות האזרח מול הרשויות ולהשמיע דעתו
בנושאים בעלי רקע ציבורי.
הכרה שמצאה ביטוייה בדברי שר המשפטים דאז פנחס רוזן כאשר כינה את
מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק" לצד הרשות המחוקקת
והרשות השופטת".
אכן, נקבע, כי עורך הדין,
במקרים מסוימים, זכאי ל'יחס מועדף', בשעה בה הוא מייצג אדם ופועל
מטעמו בפני המדינה, אולי כמקבילה מסויימת לחסינות עובדי הציבור עצמם מחד, והכפפתם לדין
משמעתי במקרים אחרים מאידך:
בספרו של פרופ' יצחק זמיר: "הסמכות המינהלית", כרך
א', עמ' 497-498, נאמר בנושא:
"... כפוף עובד
הציבור למערכת של כללי אתיקה מיוחדים לעובדי ציבור. יש בהם כללים שאין להם תוקף
משפטי, אלא רק משקל מוסרי. באופן כללי ניתן לומר כי על עובד הציבור מוטלת חובה
אתית, הנגזרת ממעמדו כנאמן הציבור, לשרת את הציבור במסירות, ביעילות, בהגינות
ובאדיבות. אולם קשה להגדיר חובה זאת, ולפיכך גם קשה לקבוע מתי עובד ציבור חוצה את
הגבול, באופן שיש בו הפרה של חובת האתיקה. האתיקה היא תרבות. האתיקה המקובלת על
המינהל הציבורי בחברה מסוימת משקפת את תרבות המינהל הנוהגת באותה חברה אותו זמן.
רמת האתיקה נקבעת, הלכה למעשה, לפי רמת הציפיות מן המינהל הציבורי מצד אחד, ולפי
מהות התגובות על-ידי הציבור הרחב מצד שני".
זכויות עורך הדין בעת ייצוג
לקוחו, עולים גם בקנה אחד עם הוראות הרשות המבצעת, וגורמי האכיפה במדינת ישראל, אלו
הוקירו את ההגנה על זכויות האזרח במדינה דמוקרטית באמצעות עורכי הדין, על ידי הקניית
מעמד מעין שיפוטי ליועץ המשפטי לממשלה, טרם יואשם עורך דין בפלילים, על מעשה
שעשה בעת מילוי תפקידו.
הנחיה 4.1004 בהנחיות היועץ
המשפטי לממשלה ובהתאמה פקודה 14.01.13 בפקודות המטה הארצי (המטא"ר), באות
להגן על הציבור, באמצעות ריסון גורמי האכיפה נגד עורכי דין המייצגים מרשם.
ההנחיה והפקודה מלמדות, כי
רק לאחר שיופעל שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, תהא רשאית
המשטרה ו/או הפרקליטות הפלילית, להגיש כתב אישום כנגד עורך דין, על שבעת
שייצג לקוח, או פעל מטעמו, נחשף להאשמת מצד המדינה, בעבירות מסוג העלבת
עובד ציבור, הפרעה לשוטר, הדחה בחקירה
ועוד.
ברור לכל אדם בישראל, שיבקש
לקבל ייצוג מול מוסדות ורשויות המדינה, כי טובתו תושג עת עורך הדין מטעמו, אינו
חשוף לכל חשש ומורא בניהול מו"מ, חקירה או בכל הליך משפטי או מעיין משפטי, עבור
הלקוח, ככל שאלו נעשים על ידי עורך הדין בהתאם לכללי האתיקה המשמעתית ובהתאם לדין.
לשכת עורכי
הדין, היא האוכפת מאז שנת 1961, את דרך הארץ, מידת הכבוד, ומידת
העזרה לבתי המשפט, בה נדרשים חבריה, עורכי הדין במדינת ישראל, לפעול.
נציבות שירות המדינה, מאפשרת
גם היא מחד את השמירה על כללי המשמעת והאתיקה של עובדי המדינה ומאידך את חסינותם
מפני אישומי סרק פליליים, בהיחשפותם במסגרת תפקידים, לתלונות הציבור הרחב.
אומנם, זכויות עורכי הדין,
כפי המתבטאת בהנחיות אינן חסינות מוחלטת, אך הקניית זכות השימוע, תוך הגנה על עורך
הדין מפני שרירות גורמי האכיפה
איתם הוא מתמודד בעבור לקוחותיו, מאזנת ולו במעט את מעמדו של האדם והאזרח בישראל.
בציטוט מן המקורות, עמד על כך כבוד השופט ד"ר
מודריק בפסק דינו בעפא080426/05
לאמור:
"כי
התורה אמרה 'שמוע בין אחיכם הוא הפסוק בספר דברים, א, טז:ב
'ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר:ו שמוע בין
אחיכם, ושפטתם צדק, בין איש לבין אחיו ובין גרו' (בג"צ 4112/90 האגודה
לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד (4) 626, 637)."
האם בהגנה זו על יד ימינו של האזרח, מגן אמונו המייצגו
בפני מוסדות המדינה יש די ? קשה לומר, אך ניכרת ההכרה
בצורך ליצור איזון בין הרשויות על ידי ניתוק ניהול המקצוע מהממסד השלטוני,
כאשר עורכי הדין ינהלו את ענייני המקצוע ואילו הבקרה והפיקוח יוטלו על היועץ
המשפטי לממשלה (פרקליט המדינה),
ועל שר המשפטים, הכל כמובן לפי העניין, וכאשר לשכת עורכי
הדין כפופה לביקורת מבקר המדינה.
ללא ספק,
ההכרה בחשיבות ההגנה על זכויות האדם, באמצעות שמירה על כללי עורכי הדין, חובותיהם
וזכויותיהם בעבור לקוחותיהם, מהווים סממן להתפתחות דמוקרטיה יהודית, במדינת ישראל.
נסיים
במאמר תקווה, להמשכה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית עוד שנים רבות, ולתפילת עם
ישראל חיי.
לא נותר
לנו אלא לייחל, לשיפור מעמדו של עורך הדין בישראל, כשומר זכויות האדם והדמוקרטיה.
.
עו"ד נועם קוריס, משרד נ. קוריס
עורכי דין ומגשרים
